Airliner
05-10-2004, 03:40 PM
'הסימס 2' הוא משחק בוגר ומלוטש הרבה יותר מקודמו. עם מגוון אפשרויות ומטרות לעמוד בהן, הוא קולע לטעמם של כל הגיימרים.
'אלה פתחה את דלת הבית ועמדה נדהמת. ג'ק, לבוש חלקית בלבד, קפצץ על המיטה ביחד עם ג'ינה, העוזרת. אמנם השמיכה שהיתה ממוקמת לאורך המיטה מנעה מאלה לראות מה בדיוק הלך שם, אבל היא שיערה שמדובר בעסק מיוזע ולא אסתטי. היא ידעה שג'ק ממורמר על כך שעקב גילה המבוגר, ממנה הוא כבר לא יראה ילד. אבל הדבר האחרון שהיא חשבה זה שהוא יקפוץ על הבלונדינית הראשונה שתעבור מתחת לאף שלו. </STYLE>
</STYLE>
בזעם, היא גירשה את ג'ק מהבית. כמה ימים אחר כך, העובדת הסוציאלית שנשלחה לביתה גילתה כי תשלומי הפנסיה של אלה לא מספיקים כדי לממן את גידולם של שני ילדים צעירים. ילדיה של אלה נלקחו ממנה. וכך נגזר עליה לשבת בלילות הארוכים והבודדים מול הטלפון, מחכה לאהבת אמת כלשהי, עימה תוכל להעביר את שנותיה האחרונות'.</STYLE>
</STYLE>
<B style="FONT-SIZE: 15px">מעגל החיים: הגרסה הוירטואלית[/B]
'הסימס 2', שאין כל צורך להציג אותו, הוא לא משחק גדול כמו החיים עצמם. אבל לעזאזל, כמה שהוא מנסה להגיע קרוב. </STYLE>
</STYLE>
יותר מכך: היום, בהשוואה למשחק המקורי, 'הסימס 2' הוא משחק מבוגר יותר, שלא מתעלם מהקהל הצעיר שלו. הוא משחק פתוח יותר וממוקד יותר בבת אחת. הוא יורה כמעט לכל הכיוונים, ובמפתיע, פוגע כמעט בכל ירייה. </STYLE>
</STYLE>
אז לפני שאני אגש להסביר למה לעזאזל אני מתכוון כשאני אומר את ההצהרות המפוצצות הללו, בואו וניקח רגע בשביל להצדיע לאנשים הטובים שפיתחו את המשחק, על מה שהשיגו.</STYLE>
</STYLE>
שני שינויים עיקריים מצדיקים את קיומו של משחק ההמשך הזה. הראשון שבהם הוא מעבר הזמן. אם בעבר, הסימס היו קבועים לנצח בשנות השלושים שלהם, כעת הם מתבגרים, מזדקנים וקורסים סופית אי שם במרומי גיל שבעים-ימים-וירטואליים (או קודם, אם אתם שוכחים להאכיל אותם). </STYLE>
</STYLE>
השינוי הזה משלים בצורה מעולה את התוספת השניה חדשה לעולם הסימים: מד השאיפות. בעבר, כל מה שהיינו צריכים לעשות על מנת שהסים שלנו יהיה מאושר הוא לספק את הצרכים הזמניים שלו: אוכל (שתיה, גבר, אישה...), שינה, היגיינה וכו'. המנגנון הזה נשאר גם במשחק החדש, אבל כעת נוסף לו גם מד שאיפות, שמשתנה לאורך תקופות זמן ארוכות יותר.</STYLE>
</STYLE>
<B style="FONT-SIZE: 15px">לספק צרכים ולעמוד בשאיפות[/B]
לכל סים יש שאיפות בחיים. חלקם שואפים להקים משפחה, חלקם שואפים לדלג מרומן אחד לשני, וחלקם מעונינים להתקדם בעולם העסקים המודרני עד לצמרת. השאיפות האלה קובעות סט של מטרות ופחדים, ואלה משתנים על בסיס יומי. </STYLE>
</STYLE>
למשל, אם השאיפה הכללית של הסים שלכם היא 'ידע', הוא עשוי לקום בבוקר עם השאיפה לשפר את כשרון הבישול שלו. אם השאיפה שלו היא 'משפחה', הוא עלול לקום עם הרצון להביא ילד לעולם. פחד אפשרי לסים כזה יהיה, למשל, הפחד לאבד את אשתו. </STYLE>
</STYLE>
זה לא אקראי כפי שזה נשמע - לאורך זמן, המטרות חוזרות על עצמן, ומאפשרות לכם ללמוד מה הסים שלכם צריך להגשים על מנת להעלות את מד השאיפות שלו. מבחינתכם, מדובר בסוג של ניקוד: מכיוון שחייו של הסים שלכם יסתיימו, במוקדם או במאוחר, אתם יכולים להעריך עד כמה הוא חי חיים 'מוצלחים' לפי המצב של מד השאיפות שלו בסוף חייו.</STYLE>
</STYLE>
למד הזה יש גם השפעה ישירה על המשחק. סים שמד השאיפות שלו מגרד את התחום האדום עלול להתמוטט לחלוטין. לעומת זאת, סים שמד השאיפות שלו גבוה יותר יזכה לחיות חיים ארוכים יותר, יהיה טיפוס יצרן יותר, ויוכל לקנות שלל 'חפצי פרס' שיהפכו את החיים שלו לקלים וטובים יותר. כמו שיקוי להאטת ההזדקנות שלו.</STYLE>
</STYLE>
נשמע פשוט? בצדק. פליטיו של המשחק המקורי יכירו את המערכת החדשה בתוך חמישים שניות, בערך, וגם זה יקרה רק בגלל שבמשך עשרים שניות הם ישחקו עם העכבר ויצעקו 'תלת ממד! איזה כיף!'.</STYLE>
</STYLE>
</STYLE>
החיים עם מצלמה תלת ממדית
אף על פי שמדובר בשינוי אסתטי בלבד בהשוואה למשחק הקודם, עדיין מדובר באחד ההבדלים המשמעותיים בין 'הסימס' המקורי למשחק החדש. המנוע האיזומטרי של המשחק הקודם מפנה את מקומו למנוע תלת ממדי שנראה לא רע בכלל. המנוע הגראפי אמנם אינו מתוחכם במיוחד, אך התוצאה הסופית עדיין נראית טוב. האנימציות, הבעות הפנים המוקצנות וההומור שדולף מכל סים פשוט הופכות את העולם של הסימים לעולם שכיף מאוד להסתובב בו.</STYLE>
</STYLE>
כאן, לרוע המזל, אנחנו מגיעים לאחת מאבני הנגף הבודדות בעולם התלת ממדי של הסימים. אם אתם שייכים לזן האנשים שמעולם לא נגעו במשחק תלת ממדי הגון, אתם עלולים להיתקל בבעיה. מה שנתפס בעיניי כיתרון (המצלמה של המשחק זזה בצורה חופשית לחלוטין) עלול להקשות על גיימרים לא מנוסים לשלוט במשחק. אבל עזבו, אפשר להתרגל לזה.</STYLE>
</STYLE>
<B style="FONT-SIZE: 15px">עושר של אפשרויות משחק[/B]
עולמם של הסימים עשיר באפשרויות. קודם כל, כמעט כל אפשרות מאלו שהופיעו בשלוש חבילות ההרחבה הראשונות של המשחק המקורי, נמצאת כאן. אתם יכולים לערוך מסיבה לכבוד אירועים כמו נישואין, יום הולדת לילד או סתם בשביל הכיף. אתם יכולים לנסוע למרכז העיר ביחד עם כמה סימים ולבלות שם בקניות של בגדים, או סתם בשחייה בבריכה המקומית. האפשרות היחידה שכואב לי שלא נכנסה לתוך המשחק היא האפשרות לקנות חיות מחמד. אבל מילא, בטח יוסיפו אותה באחת מחבילות ההרחבה הראשונות.</STYLE>
</STYLE>
כמות האפשרויות החדשות לא נגמרות כאן, ואחוז גדול מהן נובע ממנגנון החלוקה לגילאים החדש. הורים יכולים לשחק עם ילדיהם, ללמד אותם 'אסלה' מהי, לעזור להם בשיעורי הבית או סתם לשים אותם בלול אם הם מתחילים להתיז את המים של האסלה (כן, זה קורה להם בגיל צעיר, ויותר מדי). ילדים יכולים להביא חברים מבית הספר, לעשות את שיעורי הבית לאחים הקטנים שלהם, להתקבל לבית ספר פרטי, ובכלל, לא מעט באלגן. ולכל הסיפור הזה מתווסף מנגנון מערכות יחסים משופר בהרבה: סימים יכולים להיות חברים, חברים טובים, מאוהבים, מאורסים, נשואים, או סתם ב'קראש' זמני על סים אחר. הכל הולך.</STYLE>
</STYLE>
<B style="FONT-SIZE: 15px">קולע לרצונות של כולם[/B]
מאז ומעולם, גיימרים 'כבדים' לא אהבו יותר מדי את 'הסימס'. אחת הסיבות העיקריות לכך היא שהיה מדובר במשחק פתוח מדי וחסר מטרה. יכולתם להתעשר, לזכות למעמד של גאונים בעלי אישה אוהבת וילדים גאונים, אבל מרגע הזה ואילך, לא יכולתם להתקדם לשום מקום. 'הסימס' התפתח עם השנים למשחק שמיועד לקהל רחב הרבה יותר, שאינו שואף להשלים מטרה כלשהי. הוא שואף ליצור: לעצב בתים, לבנות סיפורים באמצעות הדמויות הוירטואליות וסתם לשחק עם כל מיני דמויות הזויות.</STYLE>
</STYLE>
בצורה מדהימה למדי, 'הסימס 2' דואג לשני סוגי הגיימרים: גם לאלה שלא מבינים למה למשחק אין 'סוף', וגם לאלה שרוצים רק לעצב בתים ולספר סיפור.</STYLE>
</STYLE>
לקבוצה הראשונה, המשחק דואג פשוט על ידי הוספת הגבלת הזמן (בדמות הזדקנות הסימים) והוספת השאיפות של כל סים. התוספות החדשות האלה יוצרות משחק בעל מבנה סגור בהרבה: יש לשחקן מטרות להשלים, ויש לשחקן זמן שעד הגעתו הוא צריך להשלים אותן. כמו כן, לכמה מהשכונות במשחק יש כבר סיפור רקע מובנה (כמו שכונה הנמצאת על פתחו של אתר התרסקות של חללית). אם לשחקן אין כוח ליצור קבוצה גדולה של סימים בעצמו, הוא יוכל להשתמש באלה שכלולים כבר במשחק, ולהרגיש שבכל זאת יש עלילה כלשהי שמתקדמת ברקע.</STYLE>
</STYLE>
משחק מלוטש
אבל מהצד השני, מי שאינו מעוניין להזדקן עם הסימים או לטרוח בנוגע לצד הניהולי, יוכל לעצור תהליך זה בקלות, באמצעות מספר לחיצות. גם את האנשים האלה המשחק מעודד בדרכיו המיוחדות. השחקנים יכולים לעצב כל פרט בנוגע לשכונות, כמו צפיפות הבתים וכמות החלקות ה'מסחריות' בשכונה. הם יכולים לקבוע עלילת רקע לכל שכונה. הם יכולים ליצור 'סיפור בתמונות' של חיי המשפחה, מלווה בטקסטים. ואת כל מה שהם יוצרים, בין אם מדובר בסיפור, סים בודד או בית, אפשר להפיץ ברבים. כבר עכשיו צומחות מסביב למשחק הזה קהילות בקצב מדהים.</STYLE>
</STYLE>
מעבר להישג המדהים של קליעה לרצונותיהם של שתי קהילות שחקנים נפרדות, 'הסימס 2' נהנה ממשהו אחד שהיה חסר מאוד חסרה במשחק המקורי: ליטוש. המשחק המקורי היה רעיון חדש, שבוצע בצורה מאוד לא מושלמת. אף אחד בצוות המפתחים של המשחק לא היה בטוח בדיוק במה שהם עושים, והם לא ידעו איך להגשים את הרעיונות שלהם בצורה הטובה ביותר. 'הסימס 2' כבר לא סובל מהבעיה הזו, וכתוצאה, המפתחים יכלו לדון הרבה פחות בשאלה 'מה אנחנו בכלל רוצים לעשות?', ולהתמקד יותר בפרטים הקטנים.</STYLE>
</STYLE>
הפרטים הקטנים האלה פשוט מבזיקים באיכותם לאורך כל המשחק. זו הצורה בה אפילו המוסיקה המחזורית אותה תשמעו עשרים פעם במסך יצירת הסימים לא תמאס עליכם. אלה הרעיונות הקטנים שלא הופכים סדרי בראשית, אבל בכל זאת תורמים רבות למשחק (כמו הגדלת התפקיד של סימים הנוצרים אקראית ע'י המשחק), זה הממשק הנוח להפליא. זה המשחק עצמו.</STYLE>
</STYLE>
<B style="FONT-SIZE: 15px">לא משחק ניהול[/B]
ובכל זאת, 'הסימס 2' אינו חף מבעיות. מהזווית הטכנית, אף על פי שהמשחק מלוטש הרבה יותר מקודמו (ושילוב חבילות ההרחבה במנוע הבסיסי של המשחק גורם לו לרוץ יותר מהר ובצורה פחות 'עמוסה'), עדיין המעבד שלכם עלול להתחיל לגמגם כשכמות גדולה של סימים מתהלכת על המסך.</STYLE>
</STYLE>
אבל זהו חסרון טכני פשוט. החיסרון המהותי ביותר הוא שקבוצה מסוימת של אנשים, שלא אהבה את המשחק המקורי בגלל סיבות מסוימות, תגלה כי 'הסימס 2' סובל מאותה הבעיה. מדובר בקבוצת האנשים שלא אהבה לעשות בייביסיטר על הסימים שלהם. שהתייחסה למשחק בתור משחק ניהול גרידא בצורה כל כך קרה, עד שהיא נאלצה להתרעם על חוסר הזמן ביממה ועל העובדה שהם צריכים לנהל כל פרט קטן של הסימים. וזו, בסופו של דבר, התשובה הנורמלית היחידה שאני יכול לתת לשאלה 'למה לא כדאי לקנות את המשחק הזה?'. אם אתם שייכים לקבוצת האנשים שחוויית הבייביסיטר במשחק הראשון נמאסה עליהם במהרה, קיים סיכוי מכובד שגם 'הסימס 2' יעייף אתכם ברגע שתסיימו לפלרטט עם האומנת.</STYLE>
</STYLE>
<B style="FONT-SIZE: 15px">תנו לו צ'אנס[/B]
אבל כל האנשים האחרים שנמצאים שם בחוץ יעשו בחוכמה אם יתנו כבוד למשחק החדש. בתקופה זו של השנה, 'הסימס 2' צריך להלחם נגד משחקי פעולה כ'דום 3', 'האף-לייף 2' ומשחק האסטרטגיה Rome: Total War. לא שאני דואג בנוגע למכירות שלו - מכירות המשחק עברו כבר את מיליון הכותרים, והוא ימכור עוד מיליונים נוספים, ללא כל צל של ספק. אבל אני כן דואג להצלחה שלו בקרב אוכלוסיית הגיימרים הכבדים יותר. </STYLE>
</STYLE>
אז תעשו לעצמכם טובה, וגם אם אתם שמים את העיניים שלכם על Rome: Total War, או שביליתם את החודש האחרון בשיטוט במסדרונותיו של 'דום 3', תפזלו גם לכיוונו של 'הסימס 2'. מדובר ברעיון מצוין שהתפתח, התבגר, וכעת הגיע למה שנראה כמו השיא שלו. מפתחי המשחק יצטרכו לעבוד מאוד קשה בשביל לעקוף את ההישג הזה.</STYLE>
</STYLE>
'אלה פתחה את דלת הבית ועמדה נדהמת. ג'ק, לבוש חלקית בלבד, קפצץ על המיטה ביחד עם ג'ינה, העוזרת. אמנם השמיכה שהיתה ממוקמת לאורך המיטה מנעה מאלה לראות מה בדיוק הלך שם, אבל היא שיערה שמדובר בעסק מיוזע ולא אסתטי. היא ידעה שג'ק ממורמר על כך שעקב גילה המבוגר, ממנה הוא כבר לא יראה ילד. אבל הדבר האחרון שהיא חשבה זה שהוא יקפוץ על הבלונדינית הראשונה שתעבור מתחת לאף שלו. </STYLE>
</STYLE>
בזעם, היא גירשה את ג'ק מהבית. כמה ימים אחר כך, העובדת הסוציאלית שנשלחה לביתה גילתה כי תשלומי הפנסיה של אלה לא מספיקים כדי לממן את גידולם של שני ילדים צעירים. ילדיה של אלה נלקחו ממנה. וכך נגזר עליה לשבת בלילות הארוכים והבודדים מול הטלפון, מחכה לאהבת אמת כלשהי, עימה תוכל להעביר את שנותיה האחרונות'.</STYLE>
</STYLE>
<B style="FONT-SIZE: 15px">מעגל החיים: הגרסה הוירטואלית[/B]
'הסימס 2', שאין כל צורך להציג אותו, הוא לא משחק גדול כמו החיים עצמם. אבל לעזאזל, כמה שהוא מנסה להגיע קרוב. </STYLE>
</STYLE>
יותר מכך: היום, בהשוואה למשחק המקורי, 'הסימס 2' הוא משחק מבוגר יותר, שלא מתעלם מהקהל הצעיר שלו. הוא משחק פתוח יותר וממוקד יותר בבת אחת. הוא יורה כמעט לכל הכיוונים, ובמפתיע, פוגע כמעט בכל ירייה. </STYLE>
</STYLE>
אז לפני שאני אגש להסביר למה לעזאזל אני מתכוון כשאני אומר את ההצהרות המפוצצות הללו, בואו וניקח רגע בשביל להצדיע לאנשים הטובים שפיתחו את המשחק, על מה שהשיגו.</STYLE>
</STYLE>
שני שינויים עיקריים מצדיקים את קיומו של משחק ההמשך הזה. הראשון שבהם הוא מעבר הזמן. אם בעבר, הסימס היו קבועים לנצח בשנות השלושים שלהם, כעת הם מתבגרים, מזדקנים וקורסים סופית אי שם במרומי גיל שבעים-ימים-וירטואליים (או קודם, אם אתם שוכחים להאכיל אותם). </STYLE>
</STYLE>
השינוי הזה משלים בצורה מעולה את התוספת השניה חדשה לעולם הסימים: מד השאיפות. בעבר, כל מה שהיינו צריכים לעשות על מנת שהסים שלנו יהיה מאושר הוא לספק את הצרכים הזמניים שלו: אוכל (שתיה, גבר, אישה...), שינה, היגיינה וכו'. המנגנון הזה נשאר גם במשחק החדש, אבל כעת נוסף לו גם מד שאיפות, שמשתנה לאורך תקופות זמן ארוכות יותר.</STYLE>
</STYLE>
<B style="FONT-SIZE: 15px">לספק צרכים ולעמוד בשאיפות[/B]
לכל סים יש שאיפות בחיים. חלקם שואפים להקים משפחה, חלקם שואפים לדלג מרומן אחד לשני, וחלקם מעונינים להתקדם בעולם העסקים המודרני עד לצמרת. השאיפות האלה קובעות סט של מטרות ופחדים, ואלה משתנים על בסיס יומי. </STYLE>
</STYLE>
למשל, אם השאיפה הכללית של הסים שלכם היא 'ידע', הוא עשוי לקום בבוקר עם השאיפה לשפר את כשרון הבישול שלו. אם השאיפה שלו היא 'משפחה', הוא עלול לקום עם הרצון להביא ילד לעולם. פחד אפשרי לסים כזה יהיה, למשל, הפחד לאבד את אשתו. </STYLE>
</STYLE>
זה לא אקראי כפי שזה נשמע - לאורך זמן, המטרות חוזרות על עצמן, ומאפשרות לכם ללמוד מה הסים שלכם צריך להגשים על מנת להעלות את מד השאיפות שלו. מבחינתכם, מדובר בסוג של ניקוד: מכיוון שחייו של הסים שלכם יסתיימו, במוקדם או במאוחר, אתם יכולים להעריך עד כמה הוא חי חיים 'מוצלחים' לפי המצב של מד השאיפות שלו בסוף חייו.</STYLE>
</STYLE>
למד הזה יש גם השפעה ישירה על המשחק. סים שמד השאיפות שלו מגרד את התחום האדום עלול להתמוטט לחלוטין. לעומת זאת, סים שמד השאיפות שלו גבוה יותר יזכה לחיות חיים ארוכים יותר, יהיה טיפוס יצרן יותר, ויוכל לקנות שלל 'חפצי פרס' שיהפכו את החיים שלו לקלים וטובים יותר. כמו שיקוי להאטת ההזדקנות שלו.</STYLE>
</STYLE>
נשמע פשוט? בצדק. פליטיו של המשחק המקורי יכירו את המערכת החדשה בתוך חמישים שניות, בערך, וגם זה יקרה רק בגלל שבמשך עשרים שניות הם ישחקו עם העכבר ויצעקו 'תלת ממד! איזה כיף!'.</STYLE>
</STYLE>
</STYLE>
החיים עם מצלמה תלת ממדית
אף על פי שמדובר בשינוי אסתטי בלבד בהשוואה למשחק הקודם, עדיין מדובר באחד ההבדלים המשמעותיים בין 'הסימס' המקורי למשחק החדש. המנוע האיזומטרי של המשחק הקודם מפנה את מקומו למנוע תלת ממדי שנראה לא רע בכלל. המנוע הגראפי אמנם אינו מתוחכם במיוחד, אך התוצאה הסופית עדיין נראית טוב. האנימציות, הבעות הפנים המוקצנות וההומור שדולף מכל סים פשוט הופכות את העולם של הסימים לעולם שכיף מאוד להסתובב בו.</STYLE>
</STYLE>
כאן, לרוע המזל, אנחנו מגיעים לאחת מאבני הנגף הבודדות בעולם התלת ממדי של הסימים. אם אתם שייכים לזן האנשים שמעולם לא נגעו במשחק תלת ממדי הגון, אתם עלולים להיתקל בבעיה. מה שנתפס בעיניי כיתרון (המצלמה של המשחק זזה בצורה חופשית לחלוטין) עלול להקשות על גיימרים לא מנוסים לשלוט במשחק. אבל עזבו, אפשר להתרגל לזה.</STYLE>
</STYLE>
<B style="FONT-SIZE: 15px">עושר של אפשרויות משחק[/B]
עולמם של הסימים עשיר באפשרויות. קודם כל, כמעט כל אפשרות מאלו שהופיעו בשלוש חבילות ההרחבה הראשונות של המשחק המקורי, נמצאת כאן. אתם יכולים לערוך מסיבה לכבוד אירועים כמו נישואין, יום הולדת לילד או סתם בשביל הכיף. אתם יכולים לנסוע למרכז העיר ביחד עם כמה סימים ולבלות שם בקניות של בגדים, או סתם בשחייה בבריכה המקומית. האפשרות היחידה שכואב לי שלא נכנסה לתוך המשחק היא האפשרות לקנות חיות מחמד. אבל מילא, בטח יוסיפו אותה באחת מחבילות ההרחבה הראשונות.</STYLE>
</STYLE>
כמות האפשרויות החדשות לא נגמרות כאן, ואחוז גדול מהן נובע ממנגנון החלוקה לגילאים החדש. הורים יכולים לשחק עם ילדיהם, ללמד אותם 'אסלה' מהי, לעזור להם בשיעורי הבית או סתם לשים אותם בלול אם הם מתחילים להתיז את המים של האסלה (כן, זה קורה להם בגיל צעיר, ויותר מדי). ילדים יכולים להביא חברים מבית הספר, לעשות את שיעורי הבית לאחים הקטנים שלהם, להתקבל לבית ספר פרטי, ובכלל, לא מעט באלגן. ולכל הסיפור הזה מתווסף מנגנון מערכות יחסים משופר בהרבה: סימים יכולים להיות חברים, חברים טובים, מאוהבים, מאורסים, נשואים, או סתם ב'קראש' זמני על סים אחר. הכל הולך.</STYLE>
</STYLE>
<B style="FONT-SIZE: 15px">קולע לרצונות של כולם[/B]
מאז ומעולם, גיימרים 'כבדים' לא אהבו יותר מדי את 'הסימס'. אחת הסיבות העיקריות לכך היא שהיה מדובר במשחק פתוח מדי וחסר מטרה. יכולתם להתעשר, לזכות למעמד של גאונים בעלי אישה אוהבת וילדים גאונים, אבל מרגע הזה ואילך, לא יכולתם להתקדם לשום מקום. 'הסימס' התפתח עם השנים למשחק שמיועד לקהל רחב הרבה יותר, שאינו שואף להשלים מטרה כלשהי. הוא שואף ליצור: לעצב בתים, לבנות סיפורים באמצעות הדמויות הוירטואליות וסתם לשחק עם כל מיני דמויות הזויות.</STYLE>
</STYLE>
בצורה מדהימה למדי, 'הסימס 2' דואג לשני סוגי הגיימרים: גם לאלה שלא מבינים למה למשחק אין 'סוף', וגם לאלה שרוצים רק לעצב בתים ולספר סיפור.</STYLE>
</STYLE>
לקבוצה הראשונה, המשחק דואג פשוט על ידי הוספת הגבלת הזמן (בדמות הזדקנות הסימים) והוספת השאיפות של כל סים. התוספות החדשות האלה יוצרות משחק בעל מבנה סגור בהרבה: יש לשחקן מטרות להשלים, ויש לשחקן זמן שעד הגעתו הוא צריך להשלים אותן. כמו כן, לכמה מהשכונות במשחק יש כבר סיפור רקע מובנה (כמו שכונה הנמצאת על פתחו של אתר התרסקות של חללית). אם לשחקן אין כוח ליצור קבוצה גדולה של סימים בעצמו, הוא יוכל להשתמש באלה שכלולים כבר במשחק, ולהרגיש שבכל זאת יש עלילה כלשהי שמתקדמת ברקע.</STYLE>
</STYLE>
משחק מלוטש
אבל מהצד השני, מי שאינו מעוניין להזדקן עם הסימים או לטרוח בנוגע לצד הניהולי, יוכל לעצור תהליך זה בקלות, באמצעות מספר לחיצות. גם את האנשים האלה המשחק מעודד בדרכיו המיוחדות. השחקנים יכולים לעצב כל פרט בנוגע לשכונות, כמו צפיפות הבתים וכמות החלקות ה'מסחריות' בשכונה. הם יכולים לקבוע עלילת רקע לכל שכונה. הם יכולים ליצור 'סיפור בתמונות' של חיי המשפחה, מלווה בטקסטים. ואת כל מה שהם יוצרים, בין אם מדובר בסיפור, סים בודד או בית, אפשר להפיץ ברבים. כבר עכשיו צומחות מסביב למשחק הזה קהילות בקצב מדהים.</STYLE>
</STYLE>
מעבר להישג המדהים של קליעה לרצונותיהם של שתי קהילות שחקנים נפרדות, 'הסימס 2' נהנה ממשהו אחד שהיה חסר מאוד חסרה במשחק המקורי: ליטוש. המשחק המקורי היה רעיון חדש, שבוצע בצורה מאוד לא מושלמת. אף אחד בצוות המפתחים של המשחק לא היה בטוח בדיוק במה שהם עושים, והם לא ידעו איך להגשים את הרעיונות שלהם בצורה הטובה ביותר. 'הסימס 2' כבר לא סובל מהבעיה הזו, וכתוצאה, המפתחים יכלו לדון הרבה פחות בשאלה 'מה אנחנו בכלל רוצים לעשות?', ולהתמקד יותר בפרטים הקטנים.</STYLE>
</STYLE>
הפרטים הקטנים האלה פשוט מבזיקים באיכותם לאורך כל המשחק. זו הצורה בה אפילו המוסיקה המחזורית אותה תשמעו עשרים פעם במסך יצירת הסימים לא תמאס עליכם. אלה הרעיונות הקטנים שלא הופכים סדרי בראשית, אבל בכל זאת תורמים רבות למשחק (כמו הגדלת התפקיד של סימים הנוצרים אקראית ע'י המשחק), זה הממשק הנוח להפליא. זה המשחק עצמו.</STYLE>
</STYLE>
<B style="FONT-SIZE: 15px">לא משחק ניהול[/B]
ובכל זאת, 'הסימס 2' אינו חף מבעיות. מהזווית הטכנית, אף על פי שהמשחק מלוטש הרבה יותר מקודמו (ושילוב חבילות ההרחבה במנוע הבסיסי של המשחק גורם לו לרוץ יותר מהר ובצורה פחות 'עמוסה'), עדיין המעבד שלכם עלול להתחיל לגמגם כשכמות גדולה של סימים מתהלכת על המסך.</STYLE>
</STYLE>
אבל זהו חסרון טכני פשוט. החיסרון המהותי ביותר הוא שקבוצה מסוימת של אנשים, שלא אהבה את המשחק המקורי בגלל סיבות מסוימות, תגלה כי 'הסימס 2' סובל מאותה הבעיה. מדובר בקבוצת האנשים שלא אהבה לעשות בייביסיטר על הסימים שלהם. שהתייחסה למשחק בתור משחק ניהול גרידא בצורה כל כך קרה, עד שהיא נאלצה להתרעם על חוסר הזמן ביממה ועל העובדה שהם צריכים לנהל כל פרט קטן של הסימים. וזו, בסופו של דבר, התשובה הנורמלית היחידה שאני יכול לתת לשאלה 'למה לא כדאי לקנות את המשחק הזה?'. אם אתם שייכים לקבוצת האנשים שחוויית הבייביסיטר במשחק הראשון נמאסה עליהם במהרה, קיים סיכוי מכובד שגם 'הסימס 2' יעייף אתכם ברגע שתסיימו לפלרטט עם האומנת.</STYLE>
</STYLE>
<B style="FONT-SIZE: 15px">תנו לו צ'אנס[/B]
אבל כל האנשים האחרים שנמצאים שם בחוץ יעשו בחוכמה אם יתנו כבוד למשחק החדש. בתקופה זו של השנה, 'הסימס 2' צריך להלחם נגד משחקי פעולה כ'דום 3', 'האף-לייף 2' ומשחק האסטרטגיה Rome: Total War. לא שאני דואג בנוגע למכירות שלו - מכירות המשחק עברו כבר את מיליון הכותרים, והוא ימכור עוד מיליונים נוספים, ללא כל צל של ספק. אבל אני כן דואג להצלחה שלו בקרב אוכלוסיית הגיימרים הכבדים יותר. </STYLE>
</STYLE>
אז תעשו לעצמכם טובה, וגם אם אתם שמים את העיניים שלכם על Rome: Total War, או שביליתם את החודש האחרון בשיטוט במסדרונותיו של 'דום 3', תפזלו גם לכיוונו של 'הסימס 2'. מדובר ברעיון מצוין שהתפתח, התבגר, וכעת הגיע למה שנראה כמו השיא שלו. מפתחי המשחק יצטרכו לעבוד מאוד קשה בשביל לעקוף את ההישג הזה.</STYLE>
</STYLE>